משה ברמן
משה ברמן ורעייתו, פנה לבית לסין, אחרי עלייתם ארצה-1921
משה ברמן נולד בשנת 1880 בדונייבצה שבפלך קמיניץ ודולסקי, בדרום-מערב אוקראינה. מיקומה של העיירה היה בקרבת שלושה נהרות על גבול פולניה בסרביה ורומניה. באותם השנים התגוררו בדונייבצה 12,000 תושבים, רובם יהודים.
כשבגר משה, הקים חברה קבלנית קטנה שזכתה להצלחה, והחל לבצע עבודות - בעיקר בתחום סלילת הכבישים. בהיותו בן 23 הפך משה ברמן לקבלן עצמאי ברוסיה, והגיע למעמד מכובד ומאוד לא מקובל בקרב היהודים באותה תקופה. היתה לו מרכבה עם ארבעה סוסים ובית עם משרתים.
ב-1919 וב-1920, פרצה מלחמת אזרחים ברוסיה, ואוקראינה הפכה לזירת מלחמה בין כמה צבאות שונים, שכולם ערכו מעשי טבח ביהודים. כ-100,000 יהודים נרצחו, ורבים נאנסו ועונו - במאורעות שנודעו כפרעות פטליורה.
טרם המהפכה התגייס משה לענייני הקהילה בעירו, והתמנה ליו"ר. כשאזלו שטרות הכסף מן השוק והתעורר הצורך להנפיק שטרות כסף מקומיים לשימוש פנימי, היה ברמן אחראי על הפקתם. על כל אחד מהם התנוססה חתימת ידו.
אך ב-1921 משהחמירו הפרעות מאוד, הבריח ברמן את משפחתו וחבריו לפולין, ומשם עלו כולם ארצה - קבוצה בת 250 איש.
בארץ הכירו עד מהרה בברמן כבעל מקצוע, והוא החל לעבוד בחברה קבלנית ציבורית שברבות הימים נקראה בשם "סולל בונה".
כעבור כשלוש שנים עבר להיות קבלן עצמאי, ועד מהרה רכש מעמד מקצועי מכובד. ארבע שנים בלבד אחרי שהגיע לארץ בנה את ביתו של חיים נחמן ביאליק. ביאליק נתן לברמן לאות תודה את ספר כתביו, ובהקדשה כתב: "לבונה ביתי, ידידי היקר מ. ברמן, חיים נחמן ביאליק."
משפחת משה ברמן . במרכז הבן הצעיר יהושוע ברמן שהמשיך את מפעל חייו של משה. - תל אביב 1927.
למעלה- יציקת גג בית ביאליק. ביאליק שני מימין.
למטה- יציקת יסודות בית ביאליק. ביאליק שני מימין.
ברמן הפך לאחד הקבלנים הגדולים בתל-אביב ועסק גם בסלילת כבישים. הוא סלל את דרך פתת תקוה ואת כל רחוב בן יהודה.
הסלילה אז נעשתה בעבודת ידיים: כבסיס שימשו אבנים גדולות, ועליהן פוזרו אבנים קטנות יותר, שסותתו והותאמו לגודל הנכון בעזרת פטישים. גם את המבנים של התחנה המרכזית התבקש ברמן לבנות. התחנה נעשתה בתקופת משבר לפני קום המדינה, והיה צורך לספק עבודה לאנשים רבים ככל האפשר. את המעבר התת-קרקעי שמתחת לרציפים תפרו בעבודת ידיים, ואת העפר העבירו בעגלות רתומות לסוסים. אך אחת העבודות הגדולות ביותר שקיבל משה ברמן היתה הקמת בית הבימה'.
ב-1934 זכה במכרז והפגישה הראשונה בינו לבין האדריכל, קאופמן, שהיה אחד מהאדריכלים הגדולים באירופה, התקיימה על הגבעה שהיום עומדים עליה "בית הבימה' ו''היכל התרבות". קאופמן הגיע למקום לבוש בחליפת שלושה חלקים ועניבת פרפר - ואילו ברמן לבש חולצה פתוחה ועל השפתיים היה לו נייר שקוף דק של סיגריות מטוסיאן כדי להגן על עצמו מצריבות־שמש.
הכסף למימון "בית הבימה" צריך היה להגיע מתרומות מחוץ לארץ וברמן קיבל שטרות כערובה לתשלום. אך משבר כלכלי שפרץ בעולם, הפך את הערובות לחסרות ערך, וברמן שהחל לבנות את הבית לא יכול היה לפדות את השטרות כדי לממן את המשך העבודה.
זו היתה תקופת משבר בעבורו והוא נאלץ למכור ביתו ברחוב בוגרשוב כדי לממן את המשך הבנייה. מאוחר יותר, משהתאושש, ויתר על החוב כולו, והשטרות שקיבל נמצאים ברשות המשפחה עד עצם היום הזה.
תאטרון הבימה בתיכנונו המקורי של קאופמן כפי שבנה אותו משה ברמן. 1940
סיפורה של חברת משה ברמן הוא למעשה סיפור בנייתה של תל אביב. החברה הקימה בעיר בנייני ציבור, כגון: בית ביאליק, בית "הבימה", בית סוקולוב, ספריית שער-ציון, בית המהנדס והתחנה המרכזית הישנה; בתי ספר, כגון: בית ספר הר-נבו, בית ספר בלפור, בית ספר הקליר, בית ספר רסקו ובית ספר מודיליאני; שכונות, כגון שיכון שחקני "הבימה", שיכון הקווקזים ביד אליהו ו"בית ברמן", וכן מאות בתי מגורים למכירה ולהשכרה. כל אלה הם תרומתה של החברה ושל מייסדה ובעליה, משה ברמן לעיר העברית הראשונה. הוא אף סלל בה כבישים, כגון הכביש המוליך מתל אביב, דרך רמת גן ופתח תקווה, עד רמתיים, וכבישים רבים בתל אביב עצמה.
אך ברמן בנה לא רק בתל אביב, כי אם ברחבי הארץ כולה, מחיפה בצפון ועד אילת בדרום, הקים כפרים ומושבות. כגון רמתיים, כפר נטר, גוש תל מונד. בנה שכונות, כגון קריית-עמל בחיפה ושכונות התימנים בכפר סבא ובפרדס חנה, וכן את שכונת "אפקה" בת"א ו"שכונת ברמן" באילת. ברמת גן בנה את מפעלי "גלעם", "עלית" ו"משי זקס", בירושלים - את בית הסטודנטים, ברחובות - את תחנת הניסיונות החקלאיים, ובדרום השתתף בבניין קצא"א, קו צינור הנפט אשדוד-אילת ובבניין נמל הדלק באילת. אף בנה את שיכון "עמידר" באילת.
משה ברמן היה למעשה זקן קבלני תל אביב וממייסדי ארגון הקבלנים בעיר. הוא זכה להוקרה רבה מצד עמיתיו, שכינו אותו בתואר "רב קבלן" ובחרו בו ליו"ר מרכז הקבלנים, ואחר כך לנשיא הכבוד של המרכז. משה היה איש מקצוע מוכשר והכשיר דור המשך של צעירים שהפכו לקבלנים בזכות עצמם. הוא היה אדם חם, בעל לב רגיש, יושר ללא פשרות, אהבה לזולת ותחושה של שליחות ציונית.
במהלך השנים הקים משפחה והכשיר את בנו, יהושוע ברמן כיד ימינו וכממשיך דרכו בחברה הקבלנית המפוארת שהקים.
חזרה
דף הנחיות לתחקירן
למשלוח שינויים ותוספות אחרי תום התקופה
הרמת כוסית לכבוד בונה הבימה משה ברמן. מימין השחקן ברטונוב ומשמאל השחקנית חנה רובינא.
צלצל אלינו - נצח
